תביעת לשון הרע?
לעיתים, גם פרסום של לשון הרע שנועד לבזות, נעשה בזדון, ו/או בחוסר תום לב, יכול להיות מוגן.
במאמרים באתר פרטנו אודות עילת לשון הרע, מהי תביעת לשון הרע, ואם לשיטתנו, תתקבל בבתי במשפט, לאור החקיקה והפסיקה הרווחת.
עמדנו על מאפיינה "הסגוליים" של עילת עילת תביעה זו (תביעת לשון הרע) הצגנו את המקור הנורמטיבי (החוקי) של תביעה זו, פרטנו את יסוד "הפרסום" : בתביעות לשון הרע, ככל והתובע לא מצליח להוכיח את יסודות הפרסום, לא תעמוד לזכותו עילת לשון הרע(למשל אם המילים נאמרו לתובע באופן אישי).
נדגיש, גם אם המילים לכאורה מהוויה תביעת לשון הרע והתובע לא יעמוד בנטליו ותביעתו תדחה על הסף.
מכאן נמליץ, לפנות לעורך דין ללשון הרע ודיבה, שמתמחה בתיקים אלה.
עוד ביארנו, שבתי המשפט בוחנים את תביעת הלשון הרע(ודיבה) על פי "האדם האובייקטיבי" ולא(וזה קריטי) בהתאם לראות עניו ותחושותיו של הנפגע בגין הלשון הרע שהופנתה נגדו.
עמדנו על כך, שבתי המשפט (היושב בדין) בשלב הראשון בוחנים את המילים שנאמרו. לצורך כך מעניקים פרשנות למילים המהווים לשון הרע, בוחנים את הנורמות החברתיות המקובלות, הערכים המוגנים וכיו"ב. ככל ובתי המשפט קובעים שהמילים שנאמרו מהווים לשון הרע (שאלת האחריות) הרי שבשלב השני, בוחנים את הפיצוי, ואם יש הגנות לזכות המפרסם בתביעת הלשון הרע(והדיבה).
במאמר זה, כדי להמחיש את הסוגיה ביתר שאת, נצא מתוך נקודות הנחה, שהפרסום בתביעת הלשון הרע היווה – לשון הרע כהגדרתו – הדיון יהיה ממוקד בשאלה ההגנות בתביעות לשון הרע ודיבה.
אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק )
הגנה זו מתקיימת כאשר הפרסום הוא אמת ויש בו עניין ציבורי. גם אם הפרסום פוגע, אם ניתן להוכיח שהוא נכון ומשרת את הציבור, הוא מוגן.
הגנת "אמת דיברתי" מבוססת על שני מבחנים :
- שיש אמת בפרסום: יש להוכיח שהפרסום הוא אמת. המפרסם חייב להראות כי העובדות שפורסמו נכונות.
- שיש עניין ציבורי בפרסום העובדה: יש להראות שהייתה חשיבות ציבורית בפרסום המידע. זה כולל מידע הנוגע לפעילות ציבורית, מוסרית, כלכלית או אחרת שיש לה השלכות על הציבור, למשל להתריע את הציבור משירות צרכני שניתן, למשל אדם שאכל במסעדה וקיבל קלקול קיבה וכן היה אי סדר במדעה וחוסר ניקיון.
הבעת דעה (סעיף 15 לחוק)
הגנה זו חלה כאשר הפרסום היה הבעת דעה ולא עובדה, והוא מבוסס על עובדות נכונות ואמיתיות שאפשר להוכיח אותן.
הגנת "תום לב" בפרסום (סעיף 16 לחוק)
הגנה תום הלב בפרסום כוללת מספר הגנות:
הגנת תום הלב ניתנת במקרים בהם הפרסום נעשה בתום לב, כלומר, ללא כוונה לפגוע או להזיק בצורה בלתי מוצדקת. החוק מפרט מספר התרחשויות בהן הגנת תום לב תתקיים :
למשל חובה מוסרית, חוקית או חברתית: הפרסום נעשה מתוך חובה מוסרית, חוקית או חברתית להעביר את המידע. למשל, גננת שקיללה ו/או ילד או מתנהגת בצורה לא הולמת יש צורך לדווח עליה ויהא לא תועל לתבוע על לשון הרע (כאמור ככל והעובדות נכונות).
פרסום שנעשה לתועלת הציבור: פרסום שנעשה מתוך רצון להזהיר את הציבור מפני סכנה כלשהי,
פרסומים המוגנים בחוק (סעיף 13 לחוק )
פרסומים מסוימים מוגנים על פי חוק, כגון פרסומים בהליכי משפט, בכנסת, במועצות מקומיות ובמוסדות ציבוריים אחרים. למשל דברי לשון הרע שעולים בהלכי משפט או בטריבונלים שיפוטיים, כדוגמת בוועדה המקומית, דברים אלה עלולים להיות מוגנים שכן גם גופים אלה מוגדרים כגופים שיפוטיים.
