חוק איסור לשון הרע בס' 1 – מגדיר רשימה רחבה ולא ממצא של התנהגויות ומעשים הקשורים בפרסום דיבה. שאם יש פרסום (להלן נדון מהו פרסום) להשפיל אדם, לבזות אותו לעשות אותו למטרת שנאה ובוז, לפגוע במשלך ידו ועוד, למשל להגדיר אדם באופן שקרי ו/או בביטויים שמייחסים לנפגע תכונות שליליות המטילות בו בדופי. אלה יוגדרו כלשון הרע. כתבות לא מדויקות אף יכולות להוות לשון הרע. למעשה מדובר בבחינה אובייקטיבית ולא סובייקטיבית לא בוחנים את תחושת הנפגע מהפרסום אלא "איך האדם הסביר" היה מתייחס לפרסום.
חוק איסור לשון הרע בסעיף 2 – מגדיר מה ייחשב כפרסום של לשון הרע, שכן לא כל אמרה מעליבה תכנס להגדרה זו, גם סעיף זה מונה רשימה רחבה : כך שפרסום יכול להיות בעל פה, בכתב, גם ציור, פיסול דמות, קריקטורה, תנועה מעליבה, צליל משפיל תנועת יד בשילוב של מילה, וכל אמצעי אחר. כמו שאנו רואים כמעט הכול יכול להיכנס להגדרה זו. לא מספיק שהמסר יהיה משמיץ ועל הפרסום להגיע לכל הפחות, לאדם אחד, פרט לנפגע. דהיינו, אם אדם אומר לחברו בשיחה אישית, מילים קשות שעולות כדי לשון הרע (ואף אחד לא נחשף לכך פרט לנפגע) ולא ניתן להוכיח ששמעו את הדברים, הרי שאין עילת תביעה למרות שמדובר במילים שעולות כדי לשון הרע. שימו לב, לשון הרע בכתב תגבש עילת תביעה, אם יוכח כי הפרסום היה עלול להגיע לאדם אחר.
לגישתנו על תובע בתביעת לשון הרע, קיים נטל משמעותי להוכיח תביעתו. ראשית נוכח ריבוי התביעות המוגשות לבתי המשפט, לכן עליו להגיש תביעה מבוססת ראייתית ועובדתית ולא לטעון שכל מילה היא לשון הרע למרות שהיא צורבת לו לנפגע. לפי הפסיקה לא תחושתו היא המכרעת כאמור אלא של "האדם הסביר" מדובר בבחינה אובייקטיבית. תיעוד הפרסום המכפיש והצגתו כראייה בבית המשפט תועיל בניהול פרשת התביעה, ניתן גם להסתמך על עדים שנחשפו ללשון הרע, אך עדים 'חולפים', משתנים, קצב החיים ואורך הדיון האזרחי יכול להשפיע על עדותם, לעיתים הם שוכחים, וקשה לבסס עליהם עילת תביעה. אך הדבר אפשרי, תלוי נסיבות הפרסום.
גם אם מדובר בביטוי מכפיש, יכול להיות שהוא 'מותר' וחוסה תחת אחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. לדוגמא אם הכפישו אותך בהליך משפטי, במהלך חקירה ראשית/נגדית ו/או בכתבי הטענות, אמרו עליך שאתה למשל "עבריין…הוא ביצע עבירות פליליות" ועוד ביטויים, הרי שלמרות שמדובר בלשון הרע, באופן מובהק, פרסום זה "מותר" הואיל וקיימת הגנה בחוק, על דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי, הדבר כולל גם את מכתבי ההתראה המקדימים.
תביעות לשון הרע הן מטבען אמוציונאליות, קל וחומר בענייני משפחה. מטבע הדברים בגלל שהצדדים להליך, בן משפחה מגיש תביעה נגד אחיו, אביו, אימו וכיו"ב. מדובר בתביעה 'לא נעימה' לצדדים. מצד שני, תביעות אלה מגיעות לרף דיבה חמור, היות והפוגעים מנצלים את התא המשפחתי, והאמינות ומתירנות האופפת, כדי להכפיש ולהעליל על בן משפחתם דברים קשים מאד. נתקלנו וייצגנו, מקרים של רצח אופי מכוון. לכן אנו נמליץ להגיש תביעות במשפחה כשמדובר בפרסומים מכפישים מאד, במסת פרסומים, במסע רדיפה, שניתן להוכיח את המצבור הזה מבחינה ראייתית. מנגד, ולאור ניסיון בתיקים אלה לא נציע ללכת ולהגיש תביעה דיבה בבית משפט לענייני משפחה על מילה אחת שנאמרה בתא המשפחתי אם על מילים שנאמרו תוך עדנא דריתחא, הואיל ומעצם התא המשפחתי בית המשפט מבין שנאמרים דברים ויש מעין חופש ביטוי למרות שמדובר בשיח לא נעים ולעתים גם מכפיש, זו לא סיבה להציף את בית המשפט בתביעות רבות על כל מילה. במילים אחרות, ככל ועולה מסכת עובדתית וראייתית מוצדקת, יש לפועל ולבחון הגשת תביעה. שכן לעיתים מתדיינים מגישים תביעות דיבה במשפחה כצעד טקטי לקדם אינטרסים של תביעות אחרות (רכושיות, מזונות, משמורת ועוד).
ככלל, מילים, טענות ואמרות שנאמרו בתוך ו/או הליך משפטי, או נכתבו בכתבי הטענות נגדך או נאמרו תוך חקירת עד, אלה לא יהוו ככלל דברי לשון הרע, היות והמחוקק ראה לנכון, להתיר פרסומים והעניק להם הגנה. ההיגיון שעומד מאחורי הנושא, שכדי להגיע לצדק וחקר האמת, צריך לשמוע את מלוא הטענות, גם אם קשות הם, ואם כל מתדיין בבית המשפט יחשוב מה הוא הולך להגיד, שמא הוא הולך להיות נתבע בתביעת לשון הרע זה יפגום בתהליך המשפטי, וגם יגרום לריבוי תביעות. גם מכתבי התראה מוגדרים כהליך משפטי. עם זאת, כלל זה לא הופך את ההליך המשפטי לעיר מקלט להכפשות, לביזוי ושיסוי האחר.
תביעת דיבה נגד שכן? האם אפשר לתבוע על קללות וגידופים? זו שאלה מעניינת, בגלל שהפסיקה בבתי המשפט קובעת שקללות וגידופים הינם שפת רחוב, וככאלה אינם מלמדים על לשון הרע, ויותר מעידים על אומר הדברים ולא על מושאם. עם זאת, ומדובר בתביעה המלמדת על בקללות וגידופים חוזרים, על השפלה חוזרת מאותו שכן, בתי המשפט יכולים לקבוע בהחלט שמדובר באירוע שמהווה עילה משפטית בלשון הרע. שכן ריבוי הדברים, הביטויים יכולים להתפרש בפני האדם הסביר כמשפילים בהכרח. מאידך כאשר ומוגשת תביעת לשון הרע , באירוע המלמד על חילופי דברים בין הצדדים ובאירוע חד פעמי הדבר יפחית מהתביעה.
זו שאלה שאנו נשאלים עליה רבות במסגרת שיחות הטלפון שנעשית לנו ובמסגרת שיחות הייעוץ שאנו מעניקים. ראשית, נבהיר בית משפט בוחן אם מדובר בלשון הרע על בסיס אובייקטיבי לפי "האדם הביר", בית משפט לא בוחן איך חש הנפגע כתוצאה מהפרסום והקללות שהופנו כלפיו, מטבע הדברים מדובר בתחושת צריבה ועוגמת נפש. אלא איך האדם הסביר "מהצד" היה מתייחס לדברים שכן לשון הרע מתגבשת אם הגיע לאדם זולת הנפגע. בפסיקה מושרשת בבתי המשפט נפסק, ולא אחת, שקללות וגידופים הינם "שפת רחוב" וככאלה לא יהוט, ככלל, עילתה לתביעת לשון הרע שכן הקללות מעידות על אומר הדברים ולא על מושאם. כאמור תלוי נסיבות. מכאן שלא נציע להגיש תביעה על קללות אקראיות, ואם הגישו נגדכם כזו, אנו נשמח לעמוד לצידם.
