ביטול הרשעה פלילית :
סוגיית אי הרשעה בפלילים הינה סוגיה חשובה – שיש להכיר את התנאים בטרם טוענים לה.
ככלל, משהוכח שנאשם ביצע עבירה, יש להרשיעו בדין – החריג לכלל זה הינו סוגיית אי ההרשעה.
לפי הפסיקה קבלת טענה זו הינה "חריג שבחריגים" כך הודגש בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' איתמר ביטון.
הקווים המנחים את בתי המשפט בסוגיית אי הרשעה הותוו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, שם נקבע שעל נאשם הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים על מנת לבסס טענה מסוג אי הרשעה, והם:
- על הנאשם להוכיח כי ההרשעה תסב לו פגיעה חמורה ועליו להצביע על "נזק קונקרטי" שיגרם כתוצאה מהרשעתו להבדיל מנזק ערטילאי (היות וכל הרשעה בדין גוררת בצידה נזק)
- סוג העבירה בנסיבותיה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים ובאינטרס הציבורי.
הפרמטרים הנוספים שבתי המשפט יבחנו הינם :
מההיבט השיקומי נקבע – יש לשקול האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; מהי חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמדו ביחס לעובדות; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעשה עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס התנהגות כרונית, או שמא מדובר בהתנהגות חד פעמית ; יחסו של הנאשם לעבירה והאם הוא נוטל אחריות לביצועה ומתחרט עליה.
מההיבט הציבורי נקבע – כי יש לשים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה, כמו גם על האפקט הציבורי של ההרשעה והצורך בהרתעת הרבים.
