חומרי חקירה
כדי שנאשם יוכל להתגונן לאשומים נגדו עליו לקבל את חומרי החקירה.
המקור החוקי – חומרי חקירה :
התשתית החוקית המסדירה נושא זה מנויה בסעיף 74 ו – 108 לחוק סדר הדין הפלילי. לא אחת אנו נתקלים במחלוקות סביב נושא זה – ובתי המשפט נאלצים להחליט במחלוקות אלה באופן תדיר. הזכות לקבלת חומרי החקירה, נגזרת מהזכות להליך הוגן ונועדה לפרוש בפני הנאשם את מלוא החומר הרלוונטי לאישום נגדו. והכל כדי לאפשר לנאשם לכלכל צעדיו ולהתמודד עם ההאשמות נגדו; להצביע על חומר ראייתי אשר יש בו כדי לסייע לו בהגנתו.
איך נדע מה הם חומרי חקירה?
המחלוקת העיקרית אפוא, נעוצה בשאלה, מהו חומר חקירה? המבחן שאומץ בפסיקה הוא מבחן "גמיש" אשר במסגרתו יש לבחון כל מקרה לגופו ובין היתר יש לבחון מהי מידת הרלוונטיות והזיקה בין החומר המבוקש לבין האישום, הודגש לא אחת כי יש להעניק למונח זה פרשנות מרחיבה, ועל כן אם מתעורר ספק אם אכן חומר מסוים מהווה חומר חקירה, ישרת הספק האמור את הנאשם. פרשנות מרחיבה זו נוצרה על רקע חשיבותה של הזכות להליך הוגן. כלל זה כאמור כפוף לחריגים הקבועים בדין.
בפסיקה נקבע בהקשר זה "גישה מרחיבה זו, אשר נקבעה להלכה, מאפשרת לנאשם לממש את זכותו להליך הוגן; עשויה להגביר את האמון בהליך הפלילי ולצמצם חשדנות מצד הנאשם כלפי רשויות התביעה בדבר הסתרת מידע הנחוץ להגנתו; ויש בה כדי לייעל את ההליך הפלילי, שכן היא תמנע בקשות חוזרות ונשנות למסירת חומרים הנחוצים להגנה במהלך ניהול המשפט"
כדוגמא לכך: "תרשומות פנימיות" בין אם של הגוף התובע או הגוף החוקר שנאספו במהלך התיק הפלילי, אינם ככלל נחשבות כחומרי חקירה – וזאת שעל פי רב, אין לתרשומות אלה כל תועלת להגנתו של הנאשם ובכלל זה מסירת התרשומות עלולה לפגום בהתנהלות המקצועית השוטפת של רשויות אכיפת החוק.
